זהות, מהות ומה שביניהן

האם תהיתם מהי זהות, מהות ולמה זה חשוב לנו לדעת?

מה מבדיל בין זה לזה? מאפייני הזהות. ומה משותף ביניהם? מאפייני המהות.

זהות, מהות ומה שביניהן

תרשו לי להדגים.

בתמונה, ביד השמאל יש לי פלסטלינה בצבע סגול (חומר הגלם). וביד השני כדור מפלסטלינה, בצבע כתום.

מה השוני ביניהם? הצבע, הצורה, המשקל, הגודל. אלו הם מאפייני הזהות. זהות מאפשרת לנו להבדיל בין זה לזה, להפריד.

ומה לדעתכם, הוא המאפיין העיקרי שבלי לדיו פלסטלינה לא הייתה קיימת?

ניחשתם נכון, העובדה שניתן להפוך את החומר הזה למשחק ולעשות אתו כל מני צורות - הגמישות, למשל - היא תכונה מהותית. המהות אם כך, משותפת לפלסטלינה - חומר הגלם - וגם לכדור מפלסטלינה.

זהות מבדילה ומפרידה, מהות מחברת מקשרת

ומה לגבינו?

במהלך החיים, גם אנחנו עוברים תהליך דומה לפלסטלינה הזו. אנחנו מעוצבים על ידי הסביבה: רצונות ההורים, השם שקיבלנו, ציפיות החברה, חינוך, תרבות, דת... רשימת הגורמים מהם אנו מושפעים, ארוכה.

על מנת להשתלב בסביבה אליה אנו שייכים, עלינו ללמוד להתנהג בצורה זו או אחרת, וכך נוצרה הזהות.

מהות לעומת זאת, היא תוצאה של התכנסות פנימה, חיפוש משמעות.

זהות = תגובה כלפי חוץ, מהות = התכנסות פנימה

מכיוון שזהות היא התפיסה שיש לנו לגבי עצמנו ביחס לאחרים, היא הכרחית להתפתחות תקינה. היא מעניקה לנו ביטחון, תחושת המשכיות וייחודיות.

מהות, פחות ברורה לנו, עלינו לגלות אותה.

אנו פוגשות את המהות דווקא בסדקים של הזהות, ברגעי משבר, או ברגעי הארה, כאשר הנמכנו קצת את פיקוד השכל.

זהות היא תפיסה, מהות היא הוויה

מי אני? מה אני?

כשהייתי קטנה הייתי שוכבת על הדשא, ליד הנחל ובזמן שהאחיות שלי מכבסות בגדים (כן, פעם היה דבר כזה...) הייתי צופה בעננים שבשמים.

אהבתי ליצור איתם צורות שונות, להפוך אותם לדמויות, לרקום סיפורים והתרחשויות. וברקע רחוק - למרות הקרבה הפיזית - הייתי שומעת את קולות האחיות שלי, שירת הציפורים, זרימת המים, ואז הייתי שואלת את עצמי "מי אני? הדמות שם בשמיים או הילדה הזאת ששוכבת על הדשא?"

כבר אז נושא הזה העסיק אותי. אולי כי הרגשתי לא שייכת - במשפחה היו אומרים לי שאני בת של סנאי - אפילו האמנתי. 😊

אחרי שהתעניינתי וחקרתי, היום אני רוצה להזמין אתכן לאבד את הזהות!

למה? כי גיליתי שככל שהזהות שלי חזקה, ברורה, אני מתרחקת מהמהות.

ביום יום, באינטראקציה עם האנשים אנו מופעלות ע"י הזהות, לא ע"י המהות. וזו הסיבה שאנחנו נפגעים, מתווכחים, וחווים תסכול.

קרה לכם שנכנסתן לשיחה עם האנשים היקרים לכם, בלי שום כוונה לריב וסיימתן בסערת רגשות? זאת הסיבה!

אז איך נוכל למנוע את זה בעתיד?

ופה נכנס מה שביניהם!

מה שביניהן! האני המתבונן

והוא האני המודע, המתבונן.

למתבונן, יש את היכולת לעצור אותנו רגע, לפני תגובה שיכולה להזיק, ואז יש לנו את האפשרות להפוך אותה מתגובה לתשובה שתשרת אותנו.

סוג של מערכת התראה שעוזרת לנו להתחבר למהות.

כאשר אנו פועלים מתוך חיבור למהות, אנו מסוגלים להפגין אמפתיה, חמלה, קבלה. מצליחים לראות את האחר ולא רק את עצמנו.

תסכימו איתי שזה מאוד חשוב, במיוחד ביחסים קרובים. בזוגיות וגם בעסקים.

3 דרכים להפעיל את "מערכת ההתראה" הזו:

1. כל פעם שנגיד משהו לגבי עצמנו - למשל: "אני תמיד...", "אני לא כזאת", "מה לי ו..." תוסיפו סימני שאלה. להטיל ספק באמירות שלנו מונע קבעון מחשבתי.

2. לפני כל שיחה חשובה, תביעו כוונה טהורה. תחשבו מה היא התוצאה הרצויה לכם? מה מטרת השיחה? האם זה הזמן הנכון? כוונה ברורה מעלה את הסיכוי לנהל שיחה ברוח טובה.

3. תמיד זכרו שלמרות מה שהאדם האחר אמר או עשה, אתם עדיין יכולים לבחור לראות את המהות האוהבת.

תודה שהקשבתם!!

קריסטל,

שיקוף המהות